זהב הינו המתכת האצילית ביותר, אולי, הקיימת בעולם. הופעתו בטבע הינה טהורה כמעט לחלוטין בשל הקושי הגדול שלו להתרכב עם חומרים אחרים, והוא בין המתכות הראשונות שהתגלו לאדם. עוד באמצע המאה השביעית לפני הספירה הומצא המטבע, שהפך את הזהב לנגיש הרבה יותר. אך הזהב לא שימש רק למטבעות - ישנן עדויות ממצרים שעוד בשנת 2600 לפני הספירה נעשה שימוש בזהב, ועדויות שונות עוד משנת 5000 לפני הספירה שכבר אז השתמשו בזהב ופיסלו ממנו פסלים, ייצרו תכשיטים ועוד. אגדות עמים שונות מאשרות זאת גם הן. האצטקים, למשל, נהגו לפסל דמויות שונות מזהב ולהכין תכשיטים לכוהני הדת שלהם. אנשי ה"אינקה" התייחסו לזהב כאל "זיעת השמש".
זהב נחשב לאחד מסוגי המתכות היקרים ביותר, ולכן נחשב כסמל לעושר ולמעמד. השתמשו בזהב בעיקר אנשי האצולה ומשפחות המלוכה, שכן רק הם יכלו לעמוד במחירו. עד להמצאת המטבע היה הזהב נחלתם הבלעדית של אנשי האצולה ומשפחות המלוכה. מטבעות הזהב נפוצו בכל מקום, ומשפחות המלוכה הבינו שכאן נמצאת דרך קלה להפצת תהילתם ברחבי העולם: הם רקעו את דמותם וסמלם על גבי המטבע. שווי המטבע היה תלוי בטיבו ובמשקלו. כאשר היה מוטבע סמל המלוכה, האריה, על המטבע, היה זה סימן שהמלך הוא האחראי על טיבו של אותו מטבע. המלך פיקח על הפקת הזהב מן האדמה ועל יציקת המטבעות, ואנשים ידעו שניתן לסמוך על מטבע זה מבלי שיעלה הצורך לשקול שוב ושוב את אותו סוג מטבע.
אולם עם כל חשיבותו של הזהב, מבחינה אמנותית שימש הזהב בעיקר כבסיס לכסף ולא עמד בפני עצמו. רק בשנת 1971 חל ניתוק בין כסף לזהב, והחלו לייצר טבעות, עגילים, צמידים תכשיטים נוספים מזהב טהור, ולא כבסיס לכסף. כך גם החלו לייצר תכשיטים מכסף טהור, ללא שימוש בזהב.
כיוון שערך הזהב נחשב יציב יחסית, אנשים העדיפו להשקיע בו ולהסתמך עליו בעיתות של מצוקה כלכלית או שינויים כלכליים מרחיקי לכת. בעיתות מלחמה או אי-יציבות מדינית, מחיר הזהב עולה. כל מדינה הקימה מאגרי זהב, ונוצרה תלות כמעט מוחלטת בזהב בשוק ההון. גם המטבעות הוטבעו מזהב ולא ממתכת אחרת.
גם בישראל הופק זהב. בתקופה האיסלמית הקדומה היו מרבצי זהב קדומים שהופקו מסלעי קוורץ שנמצאו בנחלים בעזרת אבן ריחיים והומסו בעזרת כספית.
